איך אומרים: לא – אסור, בצורה נכונה. אני תמיד אומרת- “לא – זו מילה נפוצה, אך לא תמיד נחוצה”. חשוב מאוד לדעת מתי וכמה להשתמש בה ובכלל מה ניתן להגיד במקומה? אנו, כהורים מחנכים, חייבים לומר ” לא “, ” אסור” ילד חייב לשמוע את ה” לא “, ” אסור ” על מנת ללמוד את סדרי העולם, על מנת להבין מה מותר ומה אסור.
אני מכירה הרבה הורים שנמנעים מלהגיד “לא” לילד מכמה סיבות:
1. כי יותר נעים להגיד כן
2. כי אין זמן עכשיו לדיון של למה לא
3. כי ברור להורים מראש שהתשובה “לא”, לא תתקבל
4. כי הורים מרגישים שהם מאכזבים את הילד
עכשיו בואו נדבר על הסיבות הללו:
1. כי יותר נעים להגיד כן –
נכון, כאשר הילד מאושר אנו מרגישים בעננים. לרוב הילד יתעסק במה שהוא ביקש ואנחנו קיבלנו עוד כמה שניות לעצמנו. אבל כאשר אנו מרבים להגיד כן, מה הילד לומד? הוא לומד שאתם לא אומרים “לא”, הוא לומד שמרשים לו כל מה שהוא רוצה ושאין באמת גבולות. אני מזכירה לכם ההורים שמחסור בגבולות יכול לגרום לביטחון עצמי ירוד, השתלבות לא נכונה ברמה החברתית, קושי בהסתגלות ועוד…
2. כי אין זמן עכשיו לדיון של למה לא–
נכון, אין לנו זמן. שלא נדבר על כך שאנחנו בסופר ולא ממש בא לנו לנהל דיון קולני מול קהל – האם אפשר את השוקולד הזה או לא. כאשר אמרנו כן לשוקולד הראשון עכשיו הילד מבקש את השני (אנו חושבים שניה ומעניקים כביכול גבול) ועונים, “טוב זהו זה אחרון”. הילד המאושר מסיים את השוקולד השני ומבקש את השלישי… אבל כאן אנו כבר לא יכולים יותר אז אנו עונים “לא” ונפתח הדיון שבדיוק רצינו למנוע. זאת אומרת שהאסטרטגיה שאנו פועלים לפיה לא באמת עובדת לנו.
3. כי ברור להורים מראש שתשובה “לא” לא תתקבל–
נכון!. היא לא תתקבל והילד יתחיל לבכות (שזה בסדר גמור- הוא מביע תסכול על הסירוב). אבל ההורים בדרך כלל מקבלים נקיפות מצפון או מרגישים שאין עוד כוח לבכי המתמשך הזה. יש הורים שמתעלמים מהבכי, יש כאלה שכועסים ויש את הצועקים- כמובן שכל אלה רק מגבירים את התגובות “המציקות” של הילד. כל מה שצריך לעשות, זה לעזור לילד להתגבר על התסכול שהוא מרגיש- “הכלה”. זה לא אומר שהוא יקבל את מה שאסרנו, זה רק אומר שהוא יתמודד עם התסכול הזה בעזרתכם. הכלה מונעת הרבה מאוד התקפי זעם והתנהגות מרדנית. לכתבה בנושא הכלה ניתן לחצו כאן…
4. כי הורים מרגישים שהם מאכזבים את הילד–
לא נכון! ילדים חייבים ללמוד שלא כל דבר הם יכולים לקבל. אז נכון שאתם לא מרשים ללכת לכביש, לגעת בחשמל, לקפוץ לברכה בלי מצופים אבל כאשר אנו מדברים על דברים שהם לא סכנת חיים אתם מרשים לעצמכם לזגזג, להגיד פעם כן, פעם לא… הילד לומד במהרה שכל מה שהוא צריך זה לנדנד לכם קצת והמצפון שלכם כבר ישלוף את הכן.
מדריך דיגיטלי למרד גיל שנתיים
מה עושים? איך מתמודדים? כל הפתרונות במדריך
מה אני ממליצה:
1. סמכות הורים-
ניתן לקרוא על סמכות הורית לחצו כאן
2. תגובה רצויה-
כאשר אתם אומרים “לא” והילד הגיב ל”לא” בצורה רצויה- שבחו אותו על כך. דברו איתו כמה זה נעים לכם ותחדדו שכך צריך להתנהג.
3. הכנה מראש–
כאשר אתם מתכוננים ללכת לסופר והילד שלכם מגיב במרדנות כלפי “לא”, תעשו הכנה מראש. מסבירים לילד שהולכים לסופר ואתם מרשים רק חטיף אחד, תסבירו גם מה יקרה כאשר הוא יתחיל לבכות- למשל חוזרים הביתה ולא קונים גם את החטיף הראשון. (ממליצה בחום לעשות תרגול וללכת לסופר באופן סימולטני על מנת לבנות את העקביות- זאת אומרת כאשר הילד מתחיל עם התנהגות מרדנית פשוט תחזרו הביתה)
4. תמנעו מדיון-
כאשר אמרתם “לא” והסברתם למה לא, ילדים רבים מתחילים בהתבכיינות ובנדנוד בשאלות “למה לא”. הרבה הורים עונים לשאלות ולבכי הזה. כאן חייבים שינוי , אין סיבה להסביר שוב ושוב ושוב. כל מה שאתם עושים עכשיו זה מעודדים התנהגות מרדנית שמקשה עליכם גם ככה. למאמר שכתבתי בנושא ניתן לחצו כאן.
5. תשמרו על עקביות–
כאשר אתם מזהים סיטואציות בהם אתם פעם מרשים ופעם לא, אתם גורמים לילד בלבול. הוא לא באמת מסוגל ללמוד האם הפעולה הזאת מותרת או אסורה. תחשבו על הדברים ותחליטו באמת מתי כן ומתי לא. כאשר קבלתם החלטה שלא, אל תשנו אותה גם כאשר ממש קשה לכם.
6. מה כן מותר–
כאשר אתם אומרים לילד “לא”, חייבים להסביר לו מתי “כן”. אם הילד עכשיו רוצה לשחק בפאזל אבל שעת המקלחת הגיעה- תענו לבקשה באופן חיובי: “אתה יכול לשחק בפאזל מחר- עכשיו זמן מקלחת”.
7. שיקול דעת–
כאשר אמרתם “לא” אבל הילד נתן לכם נימוק שנשמע הגיוני זה הזמן לשקף לו שהוא צודק ולאפשר לו את הכן. כמובן זה חייב להגיע עם שיקוף שמסביר מה גרם לכם לשנות את התשובה. (מתאים לילדים מגיל 4+)