ללא עונשים מי שמכיר אותי יודע שאני לא תומכת עונשים! למה? כי יש כלים אחרים. ללא עונשים ניתן להגיע להישגים הרבה יותר טובים ומשמעותיים. לקבל החלטה הורית חינוך “ללא עונשים” לא תיפגע בחינוך, לא תיפגע בערכים, והכי חשוב לא תיפגע בילד.
ההבדל בין השלכה לעונש
עונש
על פי מילון עברי עברי- גמול על מעשה רע, אסור, לא חוקי וכד’.
השלכה
על פי מילון עברי עברי- השפעה, תוצאה, דבר הנובע מדבר אחר. “אתה יכול להחליט מה שאתה רוצה, אבל תהיינה השלכות.”
כאשר שואלים הורים “איזה סוג הורים אתם?” , רוב ההורים טוענים כי הם הורים סמכותיים שיודעים להציב גבול “אנחנו מענישים רק על התנהגות לא מקובלת”…
כאן בדיוק מתחילה הבעיה!
- רוב ההורים מבלבלים בין שני מושגים:
אין קשר בין הורות סמכותית לענישה. מי שמעניש לא בהכרח הורה סמכותי, לרוב הוא הורה שמאבד שליטה ופועל בכוחניות. - הורים אשר מאפשרים לילדים לפעול ללא גבולות (תנו לו הוא רק ילד). בפועל הם נאלצים להעניש יותר מתוך מחשבה שכך הם משתלטים על הבלגן.
- רוב ההורים מענישים את ילדיהם כתוצאה מאיבוד שליטה ולא מתוך מחשבה והגיון.
לדוגמא: האח הבכור דוחף את אחיו הקטן באופן סידרתי, ההורה מתעצבן ומעניש: “היום אין טלוויזיה”. הילד מתחיל לבכות “אני לא אעשה את זה יותר”, “זה לא פייר” “הוא התחיל”, “למה רק אני תמיד”….
מצד אחד ההורה מרגיש כי הוא לימד לקח את הילד, מצד שני ההורה מתחיל להרגיש ייסורי מצפון!!!
זאת אומרת שכל שרשרת הפעולות לא נכונה, אחרת לא היינו מרגישים כך!
חשוב להוסיף שלרוב הילד ימשיך להציק לאחיו הקטן שוב ושוב כי פעולה זאת לא באמת לימדה אותו משהו….
הורים חושבים שעונש זה מעשה לא נעים לילד אשר גורם לו להיות יותר שקול בפעולה הבאה, דומה לקבלת קנס על מהירות מופרזת. אך זה לא כך אצל ילדים.
ילדים מבינים בדיוק את ההפך
כאשר הורה כועס, הילד לומד שהוא מצליח להשיג תשומת לב.
ילד מרגיש שלא אוהבים אותו, לא מבינים אותו, הערך העצמי שלו יורד יחד עם תחושת השייכות והביטחון העצמי. “לאף אחד לא אכפת ממני ולוקחים לי את כל מה שעושה לי כיף”.
ענישה מובילה תגובה לטווח הקצר (אולי יהיה לכם שקט לכמה דקות) אבל ההתנהגות שרציתם למנוע תמשיך ותדירותה אף תעלה.
עונש אינו מחנך את הילד כי הוא לא מלמד אותו לפתור את הבעיה או ללמוד ממעשה. ענישה אינה מלמדת התנהגויות חיוביות.
אז מה כן עושים?
- מלמדים את הילדים תוצאות הגיוניות. הגדרת ההשלכות על ידי הצבת גבול ברור.
- ילד אשר משתולל ובורח בסופר וכל סיבוב הקניות הופך לסיוט…הפתרון הוא פשוט- בפעם הבאה תעשו לילד הכנה מראש “מהיום כאשר אנו הולכים לסופר אתה הולך רק עם אמא, אתה לא בורח וצועק. אני לא יכולה לעשות קניות כאשר אתה בורח, אני אמא שלך ואני חייבת קודם כל לשמור עליך ועל הביטחון שלך. כאשר אני לא יכולה לשמור עליך, אני לא מוכנה לקחת את הסיכון. אז בפעם הבאה שאתה לא מקשיב פשוט נחזור הביתה…”
- הורים, תעשו כמה ביקורים פיקטיביים לסופר במטרה ללמד את הילד תוצאה הגיונית (הילד משתולל ובורח- הולכים מיד הביתה). תעשו כמה ביקורים כאלה, אחרי 3-5 פעמים הילד יבין שהוא לא מצליח להשיג תשומת לב ובאמת לוקחים אותו הביתה. הוא יפסיק לברוח ולהשתולל.
כאשר הילד הולך לצידכם ומקשיב לכם שבחו אותו ותנו לו התייחסות, הילד יבין שכך הוא מקבל תשומת לב וילמד את התוצאה ההגיונית למעשיו.
- הפתרון הזה מתאים לכל סיטואציה. אתם רוצים שיסדרו את החדר והם לא מסדרים?! תכינו אותם מראש שכאשר החדר לא מסודר אמא לא יכולה להיכנס ולשחק כי היא לא רוצה לשבור משחק אם היא תדרך עליו במקרה.
הילד לא ייגש ישר לסדר (למרות שזה גם לפעמים קורה) אבל הוא יזכור בפעמים הבאות את ההשלכה הגיונית למעשה. (בלגן= אמא לא יכולה לשחק איתי).
זכרו- תמיד אבל תמיד תישארו רגועים!
ברגע שהטון עולה, המבט משתנה והילדים מבינים שזה פתח ויכולים להמשיך התנהגות שלילית מסוימת. ברגע שהילד מבין שכאן אין תגובה הוא יפסיק. (כל עוד אין קהל לא תהיה הצגה)
