כעס הינו הטרוגני, שונה מאחד לאחר. כך שאין נוסחה אחת מנצחת.מה נכון לעשות עם התקפי זעם טנטרום אצל ילדים?

לא מעט ילדים לומדים כי התקפי זעם יכולים לשמש אותם להשגת הרצונות שלהם. ברגע שאין הענקת / הצבת גבולות ברורים לילדים, ההורים פשוט נכנעים לטנטרום פרושו להתקפי הזעם של הילדים. בכל פעם שההורים נכנעים, הם מעודדים את תדירות התקף הטנטרום.

מה יכול לעודד התפרצות כעס / זעם / טנטרום

1. חוסר גבולות ברורים לילדים.

2. תגובה מהירה של ההורים ללא מחשבה. אמירות כגון “אם”, “לא”, “חבל”…

3. תגובות לא עקביות. ההורה פעם מרשה ופעם לא. אמא מרשה אבא לא.

4. פירוט הוראות נרחב מידי, אמירות שליליות, אמירות בצעקות.

5. חוסר מעורבות הורים. הורים שלא שואלים שאלות, לא מעורבים בבית ספר, גן.. לא נוכחים הרבה בבית עם הילדים וכאשר הם כן נוכחים, הם עסוקים בדברים אחרים.

6. חינוך קשוח ונוקשה מידי- ילד נענש על כל הפרת משמעת. ללא התייחסות נכונה להצלחה וכישלון מבחינת תגובו.

התמודדות עם התקפי זעם אצל ילדים בגילאי 2-4:

אם הילד נמצא כבר בהתקף זעם ילד ממש כועס- תתנו לו חיבוק דוב, חיבוק חזק מאחור (לא חונק מידי) אבל בו זמנית לרסן אותו עם אמירות “אני רואה שאתה כועס, אני אשחרר ברגע שתירגע”

1.תישארו רגועים! תישארו רגועים! תגובות העצבים שלכם רק תעצים את ההתמודדות עפ ילד עצבני.

2. העברת נושא, עניין + אמפתיה.. “אני רואה שאתה רוצה את המשחק, הילד משחק איתו עכשיו כאשר הוא יסיים יהיה התור שלך. וואי תראה איזו מכונית יפה, היא יודעת לנסוע על הקיר תראה….

אמפתיה מצד ההורים מאפשרת לילד להבין שמה שהוא מרגיש זה לגיטימי, ההורים אכן שמים לב, הם כאן!
3. להירגע במקום נטרלי. “אני רואה שאתה כועס, אמא לוקחת אותך לחדר שנוכל להירגע, אמא כאן” כאשר ילד נמצא בהתקף כעס, קחו אותו פיזית משם (עדיף להוביל אותו ואם לא ניתן אז תרימו בידיים). תיכנסו למקום שקט ופשוט תהיו שם, תנו לו לבכות, אפילו לצעוק… תנו לילד להוציא את זה החוצה.

4. התעלמות. אישית אני פחות אוהבת את הפתרון הזה אבל יש ילדים שזה עובד נהדר איתם. פשוט אי התייחסות מוחלטת ואף עזיבת החלל על ידי ההורים. (מתאים בעיקר לגילאי 3 או 4 פלוס)

התמודדות עם התקפי זעם אצל ילדים בגילאי 4-9 :

1. תישארו רגועים! תישארו רגועים! תגובות העצבים שלכם רק תעצים את התקף הזעם של הילד.

2. הורים, גלו אמפתיה. “אני רואה שקשה לך היום, מה יעזור לך?”

אמפתיה מצד ההורים מאפשרת לילד שמה שהוא מרגיש זה לגיטימי וההורים אכן שמים לב, הם כאן!
3. הגדרת בעיה והסבר. “אני מבינה שאתה רוצה לשחק עכשיו, אני חוששת שאם תשחק עכשיו לא יישאר לך כוח להכין שעורי בית ותהיה עייף מאוד”. ההורה מביע אמפתיה, כי הוא זיהה את הרצון של הילד. בנוסף ביטא את הדאגה לבעיה.

4. בחירה. חייבים פתרון שיענה לדרישות שני הצדדים (הורה וילד). למשל “תניח את המשחק כאן לידך בזמן השיעורים, כך שתסיים תוכל מיד לשחק איתו. אף אחד לא ייקח לך. ” “תספר לי מה תרצה לעשות עם המכונית?” הילד עונה למשל לנסוע במסלול. הורה מעולה- “אני אכין לך כמה כיסאות כך שתסיים יהיה לך מסלול מאתגר…”

5. התעלמות- עזיבת החלל פיזית של ההורה בזמן התקף זעם עם האמירה “אני מבינה שאתה כועס, אני לא יכולה לעזור לך ככה”. וזהו!!!
תגיבו רק כאשר הם יירגעו. אני ממליצה כן לחבק ברגע שיש רגיעה ואז לנהל שיחה.

כלל חשוב: מותר להרגיש כל רגש, אסור להתנהג בכל התנהגות….

ילד יכול לכעוס ולהתעצבן, זה מובן. כולנו כועסים ומתעצבנים מידי פעם.
ילד צריך להבין שכאשר הוא כועס, הוא צריך לבטא את כעסו בצורה מלומדת ונשלטת על ידו.

למדו את ילדכם שזה בסדר לכעוס ולהתרגז. הסבירו -דברו איתו, שתפו אותו במה אתם עושים כאשר אתם כועסים.
כאשר ילדים יראו את הדוגמה האישית, הם ילמדו לשלוט בכעס בצורה בוגרת וחינוכית.