כהורים אנו מבקשים בקשות מאוד הגיוניות מהילדים שלנו מה מהם הילד שומע? חלקן נעשות, חלקן זוכות להתעלמות מוחלטת, חלקן זוכות לדיון וחלקן גוררות כעס ואף התקפי זעם….
מדריכות הורים מדברות אתנו על סמכות הורית, גבולות, סדר יום, ביטחון עצמי ועוד. … אין ספק שהם מרכיבים מאוווד חשובים. חשוב להבין מה הילד שומע ולא רק מה אומרים לו האם יש הבדל בין מה שאנו אומרים /מבקשים לבין מה שהילד שומע או מבין… מה החוויה של הילד?
כתבה זו תתרכז בהבנת נקודת מבטו של הילד. מה הילד שומע ומה הוא מבין….
1. אנו צריכים להפסיק לדבר ב”אם”
לדוגמא: “אם תסיים את הארוחה אני אתן לך חטיף”, במקום תגידו “חטיף מקבלים אחרי הארוחה”- כך אין תנאי במשפט.
חשוב לציין כי כאשר הילד שומע מילת תנאי או “לא” בתחילת המשפט, לרוב הוא לא ישמע את מה שאומרים/ מבקשים במשפט עצמו. ברגע שאנו נתחיל את המשפט במה שהוא רוצה : חטיף מקבלים… הילד יקשיב לכל המשפט כי הוא התחיל ב”כן”!
הנושא דורש אימון ומחשבה כי אנו רגילים לדבר עם התניה, אם תעשה ככה תקבל ככה… בפועל הילד שומע שהוא לא יכול לקבל את מה שהוא רוצה.
2. כאשר אנו מתחילים ב”לא” הילדים חושבים “כן”.
כמובן שיש כאן עניין של גבולות אבל בכל זאת ארחיב על כך. הילד שומע את ה”כן” כי הוא לא מוכן לקבל את ה”לא”. הוא רוצה את זה עכשיו והתשובה “לא” איננה מתקבלת. כתגובה הילד מנסה את כל מה שהוא יודע : בכי, נדנוד, כעס,… ההורה, שכרגע עייף, בסוף מוותר או כועס על הילד. לבסוף אולי הילד לא קיבל את מה שרצה אבל הוא כן קיבל יחס. הילד מנקודת המבט שלו השיג משהו ששווה לו אפילו יותר (תשומת הלב של ההורים) או את מה שהוא רצה מהתחלה כי ההורה וויתר.
3. בקשות פשוטות-
“שב ותאכל יפה”. הילד שומע לאכול יפה, ‘מה שאמא חושבת שיפה הוא פחות נוח, אני אנסה לאכול יפה בדרך שלי. מי אמר ששולחן מלוכלך ואוכל על הרצפה זה לא יפה?!” אז כמובן הילד מתחיל “לאכול יפה” בדרך שלו. האם ישר מגיבה, הילד רואה תגובה ואומר לעצמו ‘איזה יופי, אמא ממש סביבי כאשר אני עושה את זה בדרך שלי, אני אמשיך כך והיא תמיד תהיה סביבי’. בפועל אפשר לומר את אותו דבר בדרך אחרת… “חמוד, האוכל מוכן, בוא לאכול”, ברגע שהילד מתחיל לאכול רגע לפני שלב הלכלוך, “חמוד אתה ילד נהדר ואוכל יפה, תמשיך ככה כל הכבוד”. הילד מקבל יחס על התנהגות חיובית ואין לו סיבה להוסיף התנהגות שלילית. אם בכל זאת הילד מלכלך תוסיפו “אתה ילד כל כך נקי, בוא ננגב כאן עם סמרטוט שיישאר נקי”. ברגע שמתחילים בחיוב ומסיימים בחיוב אנחנו מראש מבטלים בדיקת גבולות, דרישה לתשומת לב ועוד..,
4. “אני הולכת לחצי שעה וכבר חוזרת”.
הילד שומע וחושב “חצי שעה?! כמה זה? הרבה? קצת? למה היא הולכת? לא מקובל עלי, אני רוצה שהיא תישאר!!!!” הילד מתחיל לבכות ונצמד לרגל של האם…. מה אומרים?! עושים הכנה מראש. “היום אמא צריכה ללכת ל… היא תלך אחרי שאבא יגיע”, לילד אין מושג זמן אבל עכשיו הסברנו לו במושגים שלו מתי זה יקרה. הילד יודע שכנראה אמא תלך יותר מאוחר והוא כבר מתחיל לעכל את זה. כאשר האב מגיע הילד מבין שאמא הולכת, לרוב הוא ייגש ויגיד “אמא אל תלכי”. האם תגיב באמפתיה “חמוד אני צריכה ללכת, גם אני הייתי רוצה להישאר אבל יש לי מחויבויות ואני צריכה, זוכר שדיברנו על זה?!”, הילד אומנם לא מרפה מיד אבל ב99% מהמקרים הוא לא יבכה כאשר היא תלך.
5. “אחרון חביב מתוק”-
הילד אומר לעצמו “אוקי אם יש אחרון חביב, יכול להיות שיהיה גם אחרון חביבי מתוק מתוק…” אז הילד מתחיל בכל הכוח להניע אותנו לעוד פעולה. כאן כל מה שאתם צריכים להגיד זה “חמוד, אחרון היה, עכשיו הולכים”. גם אם הוא בוכה ומתנגד תגידו את אותו משפט “אני רואה שאתה רוצה, אבל זהו הולכים”.
6. “נו קדימה, תזדרז” –
כאשר הורים מזרזים את הילד (גם אם הסיבות נכונות) האמירה מכניסה לחץ מיותר לפעולה שאותה מבצע הילד. כאשר אתם רוצים בכל זאת לזרז את הילד אמרו לו “אמא מאחרת, בוא נזדרז יחד כך נספיק להגיע בזמן”. במקום לזרז רק את הילד המשפט הופך אתכם לקבוצה (ביחד). הילד מבין את המשמעות אך עכשיו הלחץ לא מופנה רק אליו.
7. “זה לא נורא, הכל בסדר”-
כאשר ילד נופל ומקבל מכה , התגובה של ההורים בניסיון להרגיע אותו היא “לא נורא, לא קרה כלום”. באמירה זו, הילד לומד שהרגשת הכאב שלו אינו רגש נכון. ‘אם אמא אומרת שזה לא נורא, אז למה אני בוכה?! למה זה עצוב לי?!’ אמירות כאלו מבטלות את הרגש של הילד. תמיד תגלו אמפתיה (כי באמת שכואב לו), אפשר לומר “חמוד נפלת, כואב? אמא תשב איתך עד שזה יעבור”.
8. “כל הכבוד”-
לומר לילד כל הכבוד מבלי לתאר את המעשה זאת אמירה סתמית וריקה מתוכן. “כל הכבוד שעזרת לאחותך למצוא את הנעל”, זאת אמירה חינוכית אשר מעצימה את הילד ומגבירה את התדירות של ההתנהגות הרצויה.
9. “תיזהר”-
כאשר הילד מטפס על סולם במגרש משחקים רוב ההורים יגידו “תיזהר לא ליפול”, המשפט לא ילמד אותם כלום אלא יגרום לילדים לאבד את הריכוז. במקום, תנו לילד פתרון “חמוד שים לב, הסולם גבוה, תחזיק חזק בידיים”. הילד הבין מיד ממה להיזהר ומה כן לעשות.
10. “אני אעזור לך”-
כאשר ילד משחק (מרכיב פאזל) והוריו מזהים את הקושי רוב ההורים יגידו “אני אעזור לך” ומתחילים לעזור. בדרך כלל הם יתקלו בתגובה “לא , אני לבד”. ילדים צריכים עצמאות, זאת המעצמה האישית שלהם, זה מה שהם ייקחו איתם לעתיד. במקום לעזור פשוט תכוונו אותם. “חמוד תנסה את החלק הירוק בפינה”, או תשאלו שאלות “אתה חושב שכאן יתאים ירוק או כחול, מה אתה אומר?”
11. ילד משחק במשרוקית בבית.
האם- “אוי די אתה באמת יודע לעשות הרבה רעש עם המשרוקית הזאת”, האם רמזה לילד להפסיק. ילדים לא מבינים רמזים, הילד הבין שכאשר הוא מנגן / עושה רעש אמא שומעת אותו יותר טוב, כי היא הגיבה. האמא הפכה משחק חיובי לתשומת לב שלילית. במקום, אפשר להגיד “חמוד אתה משחק מעולה לבד”, האם יכולה ללכת ל-5 דקות לחדר אחר והילד כבר יעבור למשחק הבא. עודדנו את נושא המשחק העצמאי על ידי איפוק קל.
טיפים
1. תציגו במשפט קודם את התוצאה של הפעולה (רצון הילד) ורק אחר כך את מה שאתם רוצים שהילד יעשה. “אתה יכול לראות TV רק אחרי שתסדר את החדר”.
2. תתחילו את המשפט בו אתם הולכים להחמיא לילד עם הפעולה שהילד עשה. כך יהיה לכם פשוט יותר לזכור לדבר בצורה הנכונה לילד.
