כולנו כהורים שואפים לגדל ילדים מוצלחים, חכמים וגיבורים. מה הציפיות שלנו מהילדים? האם אנחנו באמת מבינים מה הם צריכים מאיתנו כדי להפוך לאנשים בטוחים בעצמם ובעלי כישורי חיים? חשוב שנבחן כיצד אנו מעצבים את ציפיותינו, ומה אנחנו משדרים לילדים כאשר אנחנו מחנכים אותם. המאמר הזה יעסוק בדרכים שבהן אנו יכולים לתמוך בילדינו באופן שמקדם את תחושת הביטחון וההבנה שלהם, וכיצד אנו יכולים ליצור עבורם סביבה שבה הם יכולים להתפתח בצורה בריאה ומאוזנת.
“למידה אינה תוצאה של הוראה, אלא של סקרנותו ופעילותו של הלומד”. ג’ון הולט
לדוגמה שיר ילדים:
שיר: דני גיבור
מילים: מרים ילן שטקליס
אמא אמרה לי: דני!
ילדי הוא גיבור ונבון
ילדי לא יבכה אף פעם
כפתי קטון
אינני בוכה אף פעם,
אינני תינוק בכיין
זה רק הדמעות, הדמעות הן בוכות
בוכות בעצמן
פרח נתתי לנורית
קטן ויפה וכחול
תפוח נתתי לנורית
נתתי הכל
נורית אכלה התפוח
הפרח זרקה בחצר
והלכה לה לשחק
עם ילד אחר
אינני בוכה אף פעם,
גיבור אני, לא בכיין
אך למה זה אמא,
למה?
בוכות הדמעות בעצמן.
מה החוויה של דני (הילד) בשיר:
דני מרגיש-אמא התעלמה מהרגש (לא נעים לה קולות של בכי ברקע).
אין כאן אמירה של מה כן לעשות-אמא לא כיוונה את דני לאלטרנטיבה- הוא לא ידע איך להתמודד עם הדחיה של נורית.
דני לא לוקח אחריות על מעשיו (דמעות זולגות מעצמן).
הילד מבולבל, הוא שואל למה?
אנחנו ההורים, רוצים שהילדים שלנו יהיו הכי טובים, מוצלחים, חכמים…
אבל איך אנחנו מחנכים אותם להיות כאלה?…
על מנת לקבל את מה שאנחנו מצפים לו, יש לעשות תיאום ציפיות: סדר יום והכנה מראש
“אתה אלוף/ גיבור”- כמה פעמים אמרנו לילדים שלנו “אתה תצליח -אלוף”, “איזה גיבור אתה”, “ידעתי שתצליח לעשות את זה”
מה בעצם אנחנו אומרים לילדים שלנו?
א. כאשר אתה מצליח – אתה אלוף, כאשר אתה מפסיד- אתה לא אלוף!
ב. מה לימדנו את הילד שלנו?! אמא אוהבת אלופים והיא מצפה ממני להיות אחד כזה.
ג. הילד מנסה לרצות את הוריו. כאשר הוא לא יצליח הוא ירגיש לא רק חוסר הצלחה עצמית, אלא שהוא אכזב את ההורים ושהוא לא גיבור/ אלוף!
ד. “ידעתי”- ההורה במרכז במקום הילד .
אז מה כן אומרים?
“אלוף שלי, זה באמת קצת קשה, אבל אתה יכול”
א. אתה כבר אלוף שלי, בלי התניה לכלום.
ב. אני מכינה את הילד מראש, “זה קצת קשה”.
ג. אני מאמינה בו, “אתה יכול”.
“גיבור שלי, המכה כואבת לך? אתה צודק, השפשוף הזה באמת כואב”
א. אתה כבר גיבור שלי.
ב. אני רואה ומבינה שהמכה כואבת, אני מלאת אמפתיה למצב של הילד.
ג. אני מצדיקה את תשומת הלב שלו ואני איתו כאשר זה כואב לו.
דוגמה:
ממבט האמא:
הלכתי עם בתי לסופר וזה נגמר באסון. היא רוצה הכל וכאשר אני מסרבת היא בוכה, צועקת, חוטפת לאחיה את החטיף ודוחפת את העגלה. בקיצור, אני צריכה בייביסיטר על מנת להגיע לסופר.
ממבט הילדה:
בראש של הילדה יש חוויה, היא מקבלת המון חטיפים ותשומת לב מהאמא. סופר מבחינתה זה כמו סופרלנד עם מתקנים- עגלה, נשנושים וקהל. גם בדרך חזרה הביתה אמא כל הזמן מדברת איתה ומתייחסת אליה.
פתרון:
1. הכנה מראש.
2. יצירת מצבים מדומים לתרגול.
3. כאשר מתחיל אי סדר- לעזוב את המקום.
4. כאשר רואים התנהגות רצויה צריך לתת לה חיזוקים- “איזה יופי את הולכת עם העגלה, זה מקסים איך שאת עוזרת לי”.
5.עם הזמן להטיל משימות- תביאי את האורז והקמח, אני לוקחת את החלב.
לסיכום
כולנו כהורים שואפים לגדל ילדים מוצלחים, חכמים וגיבורים. מה הציפיות שלנו מהילדים? האם אנחנו באמת מבינים מה הם צריכים מאיתנו כדי להפוך לאנשים בטוחים בעצמם ובעלי כישורי חיים? חשוב שנבחן כיצד אנו מעצבים את ציפיותינו, ומה אנחנו משדרים לילדים כאשר אנחנו מחנכים אותם. המאמר הזה יעסוק בדרכים שבהן אנו יכולים לתמוך בילדינו באופן שמקדם את תחושת הביטחון וההבנה שלהם, וכיצד אנו יכולים ליצור עבורם סביבה שבה הם יכולים להתפתח בצורה בריאה ומאוזנת.
