אין פעם שאני רואה מול עיני (וליבי נצבט) אם מותשת,מול אחים רבים שמסבירה לי: “הם רבים על הכל.. מי ראשון, למה קניתי רק לו, אמא הוא מציק לי, אמא היא אמרה לי שמן…” וכד’
הפעם אני רוצה לדבר רק על טעות אחת חשובה, אם תצליחו לא לעשות אותה אתם ממש על הגל!
אנחנו משווים כל הזמן:
ילד: “אמא קיבלתי 85 במבחן”
אמא: “כל הכבוד, כמה קיבל דני?”
אמא: “שב לאכול, למה אתה לא יושב כמו אחותך? תראה איך היא יושבת יפה”
אמא: “דני קניתי לך מכנסיים, בוא למדוד”
אחות של דני: “למה רק לו קנית, גם אני רוצה!”
יש כמובן עוד המון דוגמאות , אבל לדעתי הבנתם את הכוונה..
מה הילד שומע
אם נחשוב לרגע, מה הילד שומע כאשר אנו משווים, אנחנו נבין שהוא שומע רק את הצד השלילי- הפחות טוב. הוא לא לומד כלום מהשוואה, פרט לזה שהוא הגורם הפחות מוצלח בתוך הסיטואציה.
ילדים לומדים מאיתנו הכל
אנחנו הדוגמא האישית והמשפיעה ביותר בשנים הראשונות של חייו. הם מחקים את ההתנהגות שלנו וכך לומדים לקבל על עצמם דפוס התנהגות שמאפיין אותם.
אם הילד נחשף כל היום להשוואות, הוא הילד הפחות מוצלח בסיטואציה של ההשוואה. הוא מתרגל לכך שהוא הילד
הפחות טוב במשפחה- הוא זה שעכשיו צריך להמשיך להתנהג כך, כי זה מה שתמיד אמרו עליו. הילד חושב שזה גם מה שמצפים ממנו! הגרוע מכל, הוא חושב שהוא כזה- הילד הבעייתי.
חשוב לזכור כי האמונה של ההורים היא כמו נבואה שמגשימה את עצמה.
אם נגיב במתן השוואה או בתגובות של כעס, תסכול ואכזבה, הילד ילמד שהוא לא בסדר. הילד יאמץ את ההתנהגות השלילית, שתהפוך לחלק מהאישיות שלו.
מה עושים:
1. מפסיקים להשוות.
זה לא מעניין אותנו מה הציונים בכיתה, מעניין אותנו הילד שלנו והמסוגלות האישית שלו.
2.תפסיקו לקנות כל דבר פעמיים.
אין באמת סיבה מוצדקת לזה, תסבירו לילדים שאמא יודעת מה כל אחד צריך ומספקת דברים לפי הצורך של כל אחד. יום אחד מיה צריכה שמלה וביום אחר דני צריך חולצה. זכרו, כל אחד לפי הצורך שלו. אפשר להגיד ש-“אם אתה רוצה משהו אתה יכול לבקש ונדבר על זה”.
3. דוגמה חיובית
אם אתם רוצים לתת לילד דוגמא של התנהגות נכונה, תזכירו לו שהוא יודע לעשות את זה. למשל, “חמוד, אני יודעת שאתה יודע לשבת יפה, שב בבקשה כמו שצריך, אם שכחת אני אזכיר לך”.
4. ריבים בין אחים
אחד הגורמים המשפיעים ביותר על ריבים בין אחים הוא השוואות. כאשר אתם נותנים מחמאה לילד אחד “איזה ציור יפה, מלא צבעים חזקים, כל הכבוד”, האח יקפוץ ויגיד “גם לי כל הכבוד”. אתם תענו, “חמוד אני אומרת כל הכבוד, למי שעשה משהו שמצדיק את זה.. זוכר שאתמול עזרת לי עם המדיח ואמרתי לך- כל הכבוד ותודה על העזרה”.
5. גם אמירות כמו ” דני הוא המסודר בבית, מיה היא הביישנית”
זאת אמירה אשר מקבעת סגנון התנהגות. זוכרים? נבואה שמגשימה את עצמה. עם אמירות כאלה, גם דני חושב שמיה ביישנית ומיה מבחינתה, “דני הוא המסודר, אז אני יכולה לא לסדר.”
6.השוואה מעודדת תחרות
ברגע שישנה כבר תחרות בין הילדים, תתחילו לעבוד על כך שהיא מיותרת, למשל: שני ילדים רצים לשולחן וצועקים ” אני ראשון, אני ראשון”. האם צריכה להגיב “חמודים שלי, אני רואה שאתם מגיעים מהר לשולחן, אני נותנת לכולם ביחד.” כך הורדתם את החשיבות של הניצחון בתחרות.
7. פונים לכולם
כאשר יש ילד אחד, שעושה המון רעש, ואנו צריכים בדיוק עכשיו לנהל שיחה קצרה וחשובה, אנחנו נגיד: ” חמודים, אני רוצה שקט לכמה דקות” . אנחנו לא מבקשים, את השקט מהילד שעושה את הרעש (על מנת לא לקבע התנהגות) אלא מכולם.
