קו אחיד בגישה החינוכית שלכם זה אומר מסר אחד. נכון נשמע פשוט אבל מה קורה בפועל? שאלה קבועה שאני שואלת את ההורים שמגיעים אלי להדרכה היא: האם אתם מקפידים על קו אחיד בגישה החינוכית שלכם מול הילדים? כן/ לא. לרוב אני מקבלת תשובה- “לא תמיד, אנחנו משתדלים….”

כאשר יש אחדות, מדובר על הוראות אחידות/ תגובות אחידות. לילד אין מקום לפתח לפרשנות אישית. אין מקום לתמרון, כי עובדה היא עובדה. אם אמא ואבא לא מרשים אז גם אין טעם לנסות ולבדוק אולי כן…
לרוב זה לא קורה במשפחות לפעמים האמא מוותרת. לאמא קשה מאוד עם כל המטלות והחוגים וחברים. לפעמים האבא שחוזר מאוחר ולא רואה את הילדים. האבא לא יתחיל להתעקש איתם ולהתווכח איתם. מה שנוצר זה מסר לא אחיד.
ישנם גם הורים שמראש טוענות שאני מאמין שלהם שונה. לדוגמה האמא מתעקשת שהילד יעשה שיעור ורק אז אלך לחברים. האבא מאמין בכך שצריך לפרוק קצת אנרגיה ואחרי זה צריך להכין את השיעורי הבית.

מה הילד לומד שהוא מקבלת הוראות מנוגדות

1.הילד לומד שיש אנרכיה ובאנרכיה ניתן להתנהל לבד. (מה שבא לי באותו הרגע) כי תמיד אחד ההורים יהיה לטובתי (תחשבו לרגע כמה כוח ילד מקבל רק מההבנה הזאת)

2. יתרה מזאת כאשר ילד בוחר כבר גישה אחת ומבצע אותה הוא לפעמים מקבלת ממש הצגה מול עניו כאשר ההורים מתחילים להתווכח האם הילד עשה את מה שביקשו ממנו או שלא. אז נוצר הילד דיסוננס למי הוא רוצה לעזור לאמא לחוטפת עכשיו מאבא או מאבא כי הוא כרגע שולט בבית. חד משמעי – ילדים לא יכולים/ לא צריכים/ ולא מסוגלים באמת לבחור צד בין ההורים!

3. ההורים פחות שמים לב לילד כי הם עסוקים בלשכנע/ לאלף את הבן/בת הזוג לצד שלהם. הילד מרגיש שהוא לא שייך ממש למה שקורה כרגע בבית יצרה מזאת הוא מתחיל לחוש אשם (כי רוב האי הסכמות הם בעינינו)

4. הילד לומד אם הזמן מי ההורה הדוממננטי וכאשר הוא מבין הוא משתמש בזה כנגד ההורה שהוא פחות מסכים איתו. (לדוגמה האם היא השולטת) אז הילד יתחיל לא להתייחס לדברים או בקשות של אביו- אמא שלי לא שמה עליו אז גם אני לא צריך מה שהוא אומר לא באמת חשוב.

5. הילד מפנים היטב מה זה מניפולציה- כאשר האבא מבקש משהו מהילד הילד יכול לענות “לא רוצה- אמא מרשה לי, אני אלך לבקש ממנה”. האבא נשאר חסר אמצעים לעקיפה של התנהגות מרדנית כזאת.

מה עושים כאשר אתם לא באמת מסכימים עם הדרך?- אתם חייבים להסכים עם והתוצאה!!!

1. תפסיקו לנסות לאלף אחד את השני ותתרכזו בדרך זה לא משנה עם הילד יכין שיעור עכשיו או אחר כך העיקר שעד שעה 18:00 הוא יסיים. כאשר רואים את התוצאה ניתן להבין איך בונים את הדרך.

2. דברו בינכם לפני שאתם פונים לילד- כך תגבשו עמדה ברורה והמסר יהיה חד משמעי.

3. בוחרים נושאים ואחריות- למשל האמא אחראית על בחירת החוגים ביחד עם הילד, האב אחראי על פעילות סופ”ש.. (כל אחד קובע על התחום שלו) כמובן שיש מקום לשיח בינכם אבל לא מול הילד. כך גם הילד ידע למי פונים כאשר יש בעיה ולא עושה תמרונים בין הגישות השונות שלכם.

4. ברגע שאתם מנהלים את השיחה וקובעים על הדרך ועל החלוקה- תעשו שיחת הכנה לילד ותסבירו לו שמעכשיו הדברים יתנהלו כך.

5. כאשר הורה אחד מבצע פעולה (גם אם ההורה השני לא מסכים עם ההתנהלות) הוא צריך לסיים אותה. ההורה שמתנגד לא מתערב ולא מבטל את הגישה מול הילד.

בהוראות אחידות הילד לומד:

1. שיש לו הורים חזקים – אין טעם לבחון גבולות בנושאים ברורים

2. שאין הורה חלש והורה חזק- כך שתהיה לילד בעיה הוא ידע שהוא יכול לגשת לשני הוריו ולא להמתין להורה החזק.

3. ילד יודע את מי מההורים צריך לשאול ובאיזה נושא ילד מרגיש חלק מהמשפחה מגובשת שפועלת בתקשורת מכוונת. הילד יודע להתמודד נכון עם משפט “תשאל את אבא בנושא הזה”…

4. דוגמא אישית- ילד אשר נמצא עם ההורים שלו ורואה את ההורים שלו מתמודדים עם קונפליקטים של היום יום, לומד איך להתמודד איתם כאשר ההורים לא לצידו.

5. הילד לומד להתייחס בכבוד לחברו גם אם הוא לא מסכים איתו.

6. ילד שמקבל מסרים אחידים- פנוי יותר להתנהגות ילדית (חקר הסביבה, התנסות בדברים חדשים) הוא לא מבזבז את זמנו להבין איזה הורה מרשה ואיזה לא.