מרד בגיל שנתיים –
הידוע גם בשמו גיל שנתיים הנורא או גיל ההתבגרות הראשון, מתייחס לשלב ההתפתחותי בו מצוי הפעוט כאשר הוא מתחיל להיפרד מהתלות בהורים ומתחיל להיות עצמאי. בגיל שנתיים הפעוט מתחיל לרכוש מיומנויות מוטוריות, קוגניטיביות, רגשיות וחברתיות אשר מאפשרות לו להתחיל להתנסות בעצמו בהיותו אדם אוטונומי הנפרד מהוריו. מתפתחת אצלו תחושת העצמי ותחושת המסוגלות שלו. עם זאת, היכולת וויסות העצמית שלו עדיין לא מתפקדת היטב ולכן הוא מתקשה לשלוט בדחפיו ונוטה לכעוס ולהביע תסכול רב כאשר אינו מקבל את מבוקשו..
הפעוט בשלב הזה מגלה את העצמי שלו ומתחיל להיות מודע ליכולותיו ורצונותיו, בנוסף מגלה את הייצוג הפנימי שלו ומבין שהוא יכול לעשות דברים בעצמו. תחושת העצמי של הפעוט מבססת אצלו מוטיבציה לעצמאות וגורמת לו יותר ויותר לסמוך על עצמו. כמו כן הוא גם לומד מה מותר ומה אסור ומהם גבולות הוריו (ועל כן המרד כה משמעותי), הגבולות מעניקים לו את הביטחון להמשיך להתפתח ולחקור, להפנים את הנורמות החברתיות. כך הפעוט לומד לווסת את תחושותיו ורגשותיו ולשלוט בעצמו. (ויקיפדיה)
כמו שהבנתם זה השלב שהם רוצים לעשות את הפעולות “לבד”.
אז מה הפעוט מרגיש:
- הוא מרגיש שהוא יכול לבד, הוא יודע ללכת, מתחיל לדבר וכאן הוא מבין שהוא יכול גם להחליט.
- הוא מתחיל להבין על ידי אוצר המילים (שגדל כל יום), הוא מתקשר עם כולם ומתחילים להבין את רצונו. הוא גם מפגין את רצונו בדרכים מגוונות.
- הפעוט מרגיש את הכוח אך אינו יודע עדיין מה עושים עם הכוח הזה. מצד אחד הוא חושב שהוא יכול מצד שני זה לא תמיד מצליח.
מדריך דיגיטלי מרד גיל שנתיים
מרד גיל שנתיים, מה עושים? איך מתמודדים?
מה חשוב שההורים יבנו:
- וותרו על סימני שאלה בכל משפט. אם ביקשתם אתם לא באמת שואלים את דעתו.
- אל תבקשו משהו אם אתם יודעים שאין לכם דרך לאכוף אותו או שלא תצליחו להיות עקביים איתו.
- תקשיבו למה שהם אומרים, תגיבו בקצרה. (הריכוז שלהם מאוד קצר ונאום ארוך פשוט לא אפקטיבי)
- כאשר פעוט רוצה משהו ואתם לא מסכימים, מראש תציעו מה כן מותר.
- ילדים רוצים להחליט. אין בעיה ,תציעו להם אפשריות והם יבחרו את מה שהם רוצים בתוך הגבול הברור שהענקתם.
- בשום שלב אל תאיימו- זה לא משיג שום תוצאה. הפעוט לומד בדיוק את ההפך (כאן יש תשומת לב הורית).
- כאשר הפעוט עושה משהו שאתם מרוצים ממנו (למשל משחק לבד), אל תתעלמו תגיבו במחמאות כך תגבירו ותעודדו התנהגות רצויה.
- כאשר הפעוט מתעקש על משהו- תבינו שזה שלב חשוב בהתפתחות שלו ולא מאבק כוח מולכם.
- תגדירו מראש על מה אומרים לא ועל מה כן. צמצמנו את ה”לא”, כך תבחרו את המלחמות שלכם בקפידה.
- כאשר אתם לא יודעים מה לעשות כשהפעוט לא מקבל את דעתכם- השתמשו בהסחת דעת.
- שלב מאוד חשוב- תמללו להם מצבים רגשיים. הפעוט בוכה, תבררו מה הוא מרגיש: “אתה כועס עכשיו?”, “אתה עצוב?”, “אתה עייף?”. . עם הזמן הפעוט ילמד להגיד במקום ישר להתפרץ.
- כאשר הפעוט בהתקף זעם- הוא לא עושה לך בכוונה, הוא פשוט לא יודע להתמודד עם הרגש שהוא מרגיש (למשל תסכול). חבקו אותו חיבוק דוב על מנת לעזור לו להירגע.
- כאשר הפעוט מרים ידיים (נושא נפוץ מאוד) תגיבו בתקיפות אך ללא כעס. “אני לא מרשה לאף אחד להרביץ לי” או שתתפסו לו את הידיים או שתלכו למקום אחר. (חד משמעי ללא הסברים)
- אתם מהווים דוגמא אישית- בשלב זה הם לומדים מכם המון. תמנפו את זה וכך תלמדו אותם מיומנות לחיים.
כך תגיבו נכון על מנת להעניק גבול אך גם לאפשר להם עצמאות אישית: (מגיל שנתיים +)
- הילד מבקש להכין אוכל- תגידו מה כן אפשר, “אתה תחזיק לי את היד ואני אחתוך את הירקות” (אפשר לתת גם סכין מפלסטיק).
- הילד לא רוצה ללכת להתקלח, תגידו לו שסיפור קוראים אחרי מקלחת (בלי המילים “אם לא…”. תמתינו קצת הוא יבוא.
- תעודדו עם מושגים נכונים- הילד ניסה לנעול נעליים לבד- תגיבו “אתה ילד אחראי ועצמאי שאתה מנסה לבד, כל הכבוד”, ולא רק “כל הכבוד”.
- כאשר הילד משתטח על הרצפה, תגיבו ברוגע “אתה ילד כל כך טוב, לא מתאים לך לשכב ככה על הרצפה”….
- כאשר אתם רוצים להגיד “לא”, תגיבו אחרת- במקום “לא זורקים אבנים”,תגידו, ” האבנים שייכים לרצפה, תחזיר אותם”.
- הילד רוצה חטיף ואתם לא מסכימים, תגידו “חטיף אוכלים אחרי ארוחת צהרים” זה לא יאפשר לו את החטיף עכשיו אבל הוא הבין מתי כן.
- “אני לבד”, “לא רוצה”, “רק אני”.. תגיבו “כמובן כי אתה ילד בוגר, אתה לבד, אני כאן מסתכלת עליך”.
- אם ביקשתם משהו תעמדו מאחוריו (תפקיד הילד לבדוק גבול, תפקיד ההורה להציב אותו ללא כעס).
