חלום של הורים רבים זה שבמשפחה שלהם יהיו יחסים טובים בין הילדים. אף אחד לא רוצה להתמודד עם מריבות אחים או קנאה בין אחיות. כחלק מהטבע של בני האדם אנחנו שונים אחד מהשני גם אם מבחינה גנטית אנחנו תאומים זהים. מריבות אחים מתרחשות מהרבה סיבות שאותם אני ארחיב במאמר שלפניכם. חשוב לזכור מריבות אחים תורמות לכל אחד המצדדים במריבה, כך שתפקיד ההורים זה לעזור לנתב את הריב באופן שהכי מתאים לערכים של הבית. השאיפה למנוע מריבות אחים לחלוטין אינה נכונה.
מה המניעים למריבות אחים?
מניע תחרותי-
על ידי ריב ילדים הם לומדים ובוחנים את כוחם מול האחר.
דחיית סיפוקים-
בגילאים צעירים ילדים מאוד אגוצנטריים, הם פשוט לא מצליחים לראות את הרצון של האחר.
תשומת לב הורית קנאה בין אחים
מריבות מתרחשות בעיקר על מנת לזכות בתשומת לב/ אהבה מצד ההורים. כאשר ההורים מגיבים הילד מרגיש אהוב, שייך, נחוץ.
לידת אח / אחות חדשים.
ילד רוצה לקבל את כל תשומת הלב של ההורה. מתוך כוונה זו מאוד קשה לו לחלוק את תשומת הלב. אח/ אחות נוספים לוקחים משהו שעד עכשיו היה שייך רק לו.
זכרו, אחים תמיד קינאו זה בזה.
זה טבעי כולם חוו את זה. כל עוד הקנאה לא הופכת למטרד אין שום סיבה להתייחס אליה. כאשר היא גוברת פשוט תסבירו לילד המקנא שזה טבעי, למדו אותו להתמודד עם הרגש ותנו לילד המקנא זמן איכות של אחד על אחד.
מה ניתן לעשות על מנת לצמצם את כמות הריבים בין האחים:
1. תאפשרו לילדים לריב! (בלי אלימות)
2. למדו אותם להסתדר לבד- “תלמדו להסתדר בעצמכם”. משפט זה מלמד אותם שאתם לא תגיבו לכל פיפס ולא תתערבו. יש להם אחריות אישית לפתור את הבעיה.
3. אם כבר אתם מדובבים את הסיטואציה דברו באופן כללי ולא באופן ספציפי. דברו על הרגש של הילד. “אתה כועס”, ” אתה מרוגז”…
התערבות שלנו כהורים רק מעצימה את כמות הריבים ביניהם.
4. הריב בין האחים זה לא אותו הריב שהיה לכם עם האחרים. אל תשוו.
5. אל תכריחו אח אחד לשחק עם האחר, גם אם אתם ממש רוצים/ צריכים. זאת זכות הבחירה שלו.
6. תמנעו מהשוואות, “למה אתה לא כמו..”, “זו בושה למשפחה….”
7. לכל אדם, כולל הילד, יש את החפצים הפרטים שהם רק שלו, אל תכריכו אותם לחלוק.
8. קבעו כללים מסודרים להתנהלות בבית, אחד הכללים זה: ‘לא צועקים או חוטפים’….
9. כאשר אתם רואים שהם משחקים יפה, אל תתעלמו ותגידו בלב איזה יופי יש לי כמה דקות ל… אלא תגידו “איזה יופי השיתופיות שלכם, איזה כיף לאמא שאתה מסדרים כל כך יפה”…
מתי כן ומתי לא מתערבים:
מתי לא מתערבים:
לא כל צעקה מופנית לכך שתיגשו אליהם. במידה והם לא זקוקים לכם והגעתם זה רק מגביר את הריב.
אתם לא שופטים, זה גם לא תפקידכם. תמנעו ממשפטים של “מי התחיל”, “למה אתם צועקים”… אין לכם ההורים אינדיקציה אמיתית למה שקרה. בדרך כלל כשתגיבו זה לא יהיה בהתאם לנכונות הסיטואציה.
מתי כן להתערב ואיך מתערבים נכון:
כלל: מטרת ההתערבות הינה לפתוח לילדים את ערוצי התקשורת שעכשיו חסומים ולא במטרה להגיע לפסק דין בנושא הריב.
כאשר הריב הופך לאלים (מילולי או פיזי), מה עושים- מפרידים כוחות. “אני מרגישה שאתם לא יכולים להסתדר לבד”, בשלב זה לוקחים את המשחק או מפרידים פיזית בין האחים לחללים שונים. כל הצדדים זקוקים לפסק זמן. ברגע שיש הירגעות, משקפים ומסבירים איך כן להתנהג אך בלי לקחת חלק מהמריבה.
תסייעו במציאת פתרונות לבעיה, כל אחד מהילדים יכול להציע פתרונות.
מה ילדים לומדים מריבים עם האחרים:
כאשר אנו נותנים לילדים לפתור לבד את הריב, הם לומדים להטמיע יחסים הוגנים בצורה הרבה יותר נכונה מאשר כשנגיד ונסביר להם איך לנהוג.
בריב עצמו הילד לומד:
א. מזה דיפלומטיה.
ב. כבוד לאחר, אמפתיה ומשא ומתן.
ג. ילד לומד לעמוד על שלו או לוותר- שיקול דעת.
ד. הילד לומד להתגבר לבד על קושי. כמובן התפייסות – התמודדות עם הרגשות אותם הוא מרגיש.
ה. ילד לומד להרגיש לא מסופק או מתוסכל וכך גם לומד להתמודד עם התסכול.
האחים הגדולים הם מודל חיקוי לקטנים. כך הקטנים לומדים בהמחשה אמיתית של הסיטואציה. אל דאגה, הם גם מרוויחים.
