אמא אני רוצה חטיף, אמא נוו בבקשה, חטיף אחד, אמאאא…..

אין הורה שלא מכיר את התחושה הזאת, כשהילד רוצה משהו הוא רוצה אותו מייד, עכשיו. זה יכול להיות חטיף, מים, משחק, כל דבר שעולה ברצונו של הילד.

אבל בחיים שלנו, אנו לא יכולים לקבל כל מה שאנחנו רוצים ובטח שלא במידי.

להלן מדריך קצר, איך ללמד את הילד סובלנות והתמודדות עם תסכולים.

1. תוותרו על סימני שאלה בסוף משפט.
לדוגמא: “חמודי סיימת לאכול? תפנה את השולחן, טוב?” או “חמוד אני כבר מגיע, תעשה פיפי ואני באה, טוב?” כל סימן שאלה בסוף משפט שלנו מציג לילד משהו שיש לו בחירה עליו ‘אם שואלים אותי, אני צריך להביע את דעתי’. אם לא נשאל לא נצטרך להתמודד עם תשובה שלילית.

2. כעס רק מגביר אנטגוניזם, ההכלה מסייעת לילד להבין ולהתמודד עם התסכול
לילדים קשה מאוד לחכות, זה חלק ממרכיב ההתפתחות שלהם. מגיל שנתיים בערך הם הופכים לילדים מאוד אגוצנטריים,
כך שהם לא מבינים ולא יכולים להבין שצריך להמתין או להתחשב באחר. לכן אנחנו צריכים ללמד את הילד שלנו כלים, אשר יעזרו לו להמתין בסובלנות ולהתחשב גם ברצונות של אחרים.

מה עושים-

אימפתיה
אנחנו צריכים להיות מאוד אמפתים לרצונות שלהם, להקשיב ולהבין מה הם רוצים באמת – יחס או באמת חטיף. אחרי שהבנו ואנו לא מוכנים עדיין לתת לילד את מה שהוא רוצה, אנו מסבירים לו מתי כן הוא יקבל. “חמוד שלי, אני מבינה שקשה לך להמתין, חטיף אוכלים אחרי ארוחת צהריים”. מצד אחד הבענו אמפתיה לזה שאנו יודעים ורואים שקשה לו, מצד שני הסברנו מתי כן אפשר לתת לו את מה שהוא רוצה.

תקשורת –
כאשר ילד מבקש בקשה ואתם עסוקים, תגיבו לבקשה- “חמודי, שמעתי אותך, אני כבר מתפנה”. אם הילד מספיק גדול, אפשר לכוון אותו. לדוגמה, הילד רוצה את המכונית שעל המדף, אפשר לומר לו “חמודי שלי עכשיו אני עסוקה , אתה יכול להמתין שאתפנה או לקחת את השרפרף ולהוריד בעצמך את המכונית”.

עידוד-
אל תתעלמו מהתנהגות חיובית, כמו שאתם לא מתעלמים מהתנהגות שלילית. כאשר ילד מסתדר לבד תחמיאו לו על זה, “חמוד שלי, אתה ממש עצמאי, יופי שהצלחת לקחת את המכונית לבד “. כמובן, אם ביקשתם שימתין והוא ממתין בסבלנות, תחמיאו גם על זה.

חשיבת הילד שונה מחשיבת מבוגר.
כאשר הילד לא מקבל את מה שהוא רוצה, הוא מתחיל להתמודד בצורתו בעזרת תסכול, בכי, נדנוד, כעס וכל דבר שהוא מרגיש שיגרום לסביבה שלו לשים לב אליו. ההורה בדרך כלל מגיב “אמרתי לך רגע , אני כבר בא” או “מה אתה לא יכול לחכות?” כל תגובה כזו מעודדת את הילד להתמיד בשיטה של. תגובה כמו “חמודי שמעתי אותך, אני כבר מגיעה”, מסבירה לילד ששמים לב אליו וזה מוריד 50% מהלחץ שהילד נמצא בו. הפוקוס נמצא בבקשה ולא למשיכת תשומת לב.