הלשנות בגדול זה חלק מהחיים השאלה העיקרית היא מה המניע להלשנה. כולם מלשינים כל הזמן (חלק מאיתנו מלשינים בטעות וחלק במכוון). ישנם ילדים שמלשינים כחלק מהתנסות ואם הזמן מפסיקים. במצבים מסוימיםהם מפסיקים בעקבות לחץ חברתי. חלק אחר מהילדים מאמצים הלשנות באופן גורף כי זה מאוד משתלם להם.
בחופשה האחרונה שלי, זכיתי לבלות ימים מלאים עם הבנות שלי (8,5, 0.6), ללא חברים או גן/ בית הספר. כמובן שלא היה פשוט לחלק את הזמן באופן שווה לכל 3 הנסיכות שלי. אבל עם תיווך נכון הצלחנו להוציא את המיטב בכל סיטואציה.
מה שכן שמתי לב במיוחד בימים האלה, כאשר אירחנו חברים או התארחנו, זה נושא “ההלשנות”.. האם זה רע? האם זה טוב? למי זה מועיל? ולמה הילדים באמת עושים את זה?…
על מנת לעזור לכם להבין איך להגיב על “הלשנה” בצורה מכוונת ומחנכת. החלטתי לכתוב את “הסיבה” למה ילדים מלשינים וכמובן איך להתמודד עם כל סוג של הלשנה.
“אמא! דביר לא סגר את האור בחדר! “
“אמא! אפרת לקחה את הטוש שלי בלי לשאול … ועכשיו היא לא מחזירה לי אותו! “
“אמא, אמא, אמא!” אחרי כמה ימים, הצליל הזה הופך למחריש אוזניים והרבה מאוד הורים מנסים להתעלם ממנו בתקווה שהוא יפסק לבד. תמיד רצה מחשבה בראש, “היא כבר תחזיר לך”, “מה הסיפור”?, “למה אתם לא יכולים 5 דקות להסתדר לבד!”
בגדול, לא, הם לא באמת יכולים!
כאשר אנחנו נמצאים בחברת אנשים, אנחנו לרוב מקבלים תגובות כמו: “היא מחפשת תשומת לב“, או “הוא מציק לה בכוונה להרגיז אותה“, ואפילו “הוא צריך להתערב“.
כל ההערות הללו, מובילות את ההורים להבין את המציאות הקיימת באופן לא נכון. הורים מגיבים באופן שברובו שגוי: “די כבר עם זה, שתעשה מה שהיא רוצה“, “תפסיק להלשין, לא יהיו לך חברים“, “למה אתה מתערב? זו לא הבעיה שלך”, “לך תמצא לך משהו אחר לעשות“.
המנגנון ההורי שלנו, שאותו אנחנו מקבלים במתנה ביום הלידה. משדר לנו כל הזמן לעזור לילדים שלנו להיות יותר עצמאיים, לנסות להתמודד ולפתור בעיות. המנגנון צודק, אבל על מנת שהילדים באמת יוכלו לעשות זאת, הם צריכים טיפה להתבגר וכמובן להתנסות במגוון סיטואציות של החיים. המנגנון הזה לפעמים מתנגש עם המנגנון של הילד שחושב שהוא אכן מסוגל להתמודד עם דברים.
אז בואו נהפוך את היוצרות ונבין מה החוויה של הילד בכל סיטואציה כזאת:
הבת שלך הולכת במסדרון ורואה את אח שלה יוצא מהחדר ולא מכבה את האור.היא ניגשת אליו ואומרת לו “תכבה את האור!“, דביר לרוב בתגובה “לא רוצה, תכבי את“.. הבת שלך מתחילה לכעוס כי היא זוכרת שהסברת לה למה חשוב להקפיד על כיבוי האורות. היא אומרת לו “דביר אמא אמרה שאם יוצאים צריך לכבות, תכבה את האור!!!” כאן דביר בוחר טקטיקה חדשה ופשוט מתעלם ממנה.
כאן הילדה המקסימה מבינה שהיא לא יכולה להשפיע בכוחות עצמה על אח שלה והיא כמובן זוכרת את חשיבות כיבוי האורות היא ניגשת אליך “ אמא! דביר לא כיבה את האור בחדר! ”
עכשיו אחרי שהבנו מה החוויה של הילדה, איך נכון להגיב למצב כזה?
באופן אמיתי שמשקף את המציאות, הרי עכשיו אנו מבינים שהילדה באמת מוטרדת מבזבוז חשמל, שמירה על התחממות כדור הארץ (או כל סיבה אמיתית אחרת). האח החמוד שלה לא שומר על חוקי הבית. היא באמת ניסתה להתמודד איתו באופן עצמאי אך לצערה הפתרון שלה לא צלח. היא מרגישה שהיא זקוקה לעזרה וניגשת אליך כי היא יודעת שאת תוכלי בטוח להתמודד עם הסיטואציה.
אז תגידו לחברים שלכם שאומרים לכם לרוב “היא מחפשת תשומת לב” או כל הערה בונה אחרת שזה פשוט לא נכון, כאן יש ילדה שמבקשת עזרה.
ברגע שאנו מבינים את החוויה של הילד, אנו פועלים הרבה יותר נכון למציאת פתרון, ונותנים לילד להבין שהדבר שהוא בחר לעשות היה נכון וכך מעצימים את תחושת המסוגלות שלו. בנוסף אנו נותנים לו את ההרגשה שהוא תמיד יכול לפנות אלינו לעזרה (בדברים הקטנים עכשיו, וכמובן בדברים הגדולים בעתיד).
אז מה באמת אפשר לענות לילדה:
“יקירה, אני מבינה שאת שומרת על כללים, תודה שעדכנת אותי”
“דביר ניגש לחדר לקחת משחק, נראה כאילו הוא קצת היה מוסח. תודה, אגש עליו “.
“אני שמחה שבאת אלי לעזרה. בואי נראה אם נוכל לחשוב על פתרון נוסף “.
דבר אחד חשוב, ביחסי אחים יש מנגנון נוסף שאם כל פעם הילד ניגש לבקש עזרה מכם ואתם אכן תיגשו לבדוק, הילד “השובב” יבין שכדאי לו להקשיב לאחותו אחרת אמא תגיע 🙂
אחרי שניתחנו קצת את המקרה אני אגיב מראש לכל השאלות שלרוב צצות לכם בראש:
“אם כל פעם אני אגיב לזה, זה לא יגמר לעולם!”
אם אתם רוצים לגדל ילדים שיודעים להתמודד עם קונפליקטים. צריך קודם כל לספק להם את הכלים לכך. הדרך הכי טובה ללמד כישורים חבריים או נורמות מקובלות היא בסביבה הביתית. כאן ניתן להתאמן בלי סוף (יחסי אחים) עם מנגנון תמיכה (ההורים) ללמוד להיכשל ולנסות שוב.
כאשר ילד מרגיש שעוזרים לו, תומכים בו, מבינים אותו, הוא מהר מאוד לומד לבקש עזרה, ” אמא, אני צריך את העזרה שלך.” במקום הלשנה והתקף זעם.
“אני עדין חושבת שזה עניין של תשומת לב, היא פשוט רוצה יחס ממני”
יכול להיות שזה באמת המצב, אבל כאן אתם צריכים להבין את רמז החיים, אם הילד בוחר בהלשנה בכל פעם על מנת לזכות בתשומת לב, כאן זה הזמן שלכם לפנות לו תשומת לב ביום העמוס שלכם. ברגע שתספקו את תשומת הלב במקומות חיוביים לא יהיה לילד צורך ב”להלשין” על מנת לזכות בתשומת לב.
“לפעמים הם צריכים פשוט לא להתערב בכל דבר.”
נכון, יש דברים בחיים שפשוט אפשר להתעלם מהם, לנו ההורים (המבוגרים) יש את היכולת להבין ממה להתעלם וממה לא, לנו יש כבר את הידע והניסיון, לילדים אין! צריך לקחת בחשבון שיש מיומנויות שצריך ללמוד ואפשר ללמד את הילדים כמה מיומנויות ואסטרטגיות נכונות לשימוש במצבים דומים. וכך לסייע להם להבדיל מתי כן ומתי לא להתערב.
“יש לי 4 ילדים, אני לא יכולה לעזור להם להבין כל דבר קטן!”
אכן מדובר על אתגר לא פשוט במיוחד אם הם נולדו בהפרשים קטנים, כאן צריך טיפה לבחון את המצב. אם יש ילד אחד שכל פעם ניגש אלכם עם בעיה דומה בדרך כלל זאת אומרת שבעיה מסוג זה הוא לא מצליח לפתור וכאן הוא חייב את הסיוע שלכם. כאן ניתן לרתום את האחים הגדולים לעזרה על מנת לעזור לכם ולעזור לו ( כמובן שעם תיווך נכון שלכם) .
בנוסף, עם הזמן למדתי שכאשר מדובר על משפחות עם 3+ ילדים, הילדים מאמצים להם התנהגויות על מנת לזכות לטיפה זמן עם ההורה לבד (אם שמתם לב שאכן מדובר בזה, תמצאו זמן לילד שמשדר לכם שהוא זקוק לכם).
