שיקוף-

שמעתם את המושג הזה אין סוף.. בהרצאות, בשיחות הורים, במאמרים ובכתבות. כאן אסביר לכם מזה שיקוף, למה הוא כל כך משמעותי בחיי הילד ואיך בכלל משקפים משהו לילד.
שיקוף –הילד אינו מזהה תמיד את רגשותיו וכתוצאה מכך אין הוא יכול להסביר את עצמו. הילד עושה את מה שהוא יודע / מרגיש – הוא פורק את תסכולו בדרך לא נעימה. אנחנו ההורים, יכולים להקל עליו ולשמש לעיתים כמראה. שיקוף הינו תרגום מילולי למה שאנו מרגישים.
אנו יכולים לתרגם רגשות: “אני רואה שאתה ממש כועס עכשיו” או לתרגם מצבים: ” אני רואה ששניכם רוצים מאוד את המכונית…” שיקוף תמיד יוצא מתוך הקשבה מלאה ואמפתיות לדברים שמתרחשים או נאמרים.

באמצעות שיקוף, אנו משמשים כמעין מראה לרגשותיו של הילד. אנו מנסחים במילים את מה שאנו חושבים שהילד התכוון (בין אם זה פעולות חיוביות או שליליות). באמצעות שיקוף אנו מאפשרים לילדים להרגיש שרואים, שומעים ומבינים אותם.

בהתחלה, שימוש בשיקוף יכול להרגיש קצת מלאכותי,

אבל אחרי כמה תרגולים ומתוך התייחסות לילד הספציפי (הסיטואציה הייחודית ואופיו של ההורה) , זה הופך לאמיתי. יש הבדל מאוד גדול בין לחזור אחרי הדברים שהילד אומר, לבין לקחת את הזמן כדי לנסות להבין ולשקף את הרגש של הילד מנקודת מבטו – השיקוף מאפשר הקשבה עמוקה.

דוגמאות לשיקוף:

ילד דחף ילד אחר במגרש משחקים–

במקום מיד להגיב: “מה אתה עושה? למה אתה מרביץ…?” אפשר להגיד (ברוגע ובלי כעס) “חמוד ראיתי שאתה מרים יד, מה רצית להגיד לילד? כאשר אתה רוצה לשחק איתו פשוט תגיד לו”.

לילדה נפלה סוכריה והיא בוכה מאוד –

במקום להגיד לילדה “לא נורא, לא קרה כלום”, נגיד לה “אני רואה שאת ממש עצובה, זה מאוד לא נעים שרוצים משהו ואי אפשר (אי אפשר לאכול מהרצפה). גם אני עצובה לפעמים כשמשהו נופל לי”.. וזהו, חיבוק גדול וזה יגמר תוך כמה שניות.

ילד מתלונן על כך שהאמא לוקחת את אחיו לגן והאבא לוקח אותו–

במקום להגיד “אמא לא מספיקה? מה זה משנה…” , אפשר להגיד “אני מבינה שאתה מאוד רוצה שאני אקח אותך לגן, גם אני רוצה לקחת אותך, אבל איזה כיף לך שאבא לוקח אותך 3 ימים ואני יומיים..” “אתה ילד מיוחד, כולם לוקחים אותך לגן” , “אתה ילד כזה מתוק וכולם רוצים לקחת אותך”..