”אמא תקני לי“, ”אמא אני רוצה את זה”

הילדים שלנו רוצים הכול. כל מה שיש לחברים שלהם, כל מה שהם רואים במסכים- ה כ ו ל. הילדים גדלים בעידן שהכול מלא גירויים. אם זה לא מספיק, הגירויים מכוונים את הילדים לכך שהם מתבקשים לפנות להורים ” אמא תקני לי “. לפני מספר ימים פנתה עלי מורן, אמא מקסימה לילדה בת 4.5 בשם נוי. “שני את חייבת לעזור לי, נוי המקסימה שלי גורמת לכל המשפחה לא לצאת מהבית. אנחנו כבר לא יכולים יותר.. כל הניסיונות שלי להסביר לה וללמד אותה לא עוזרים. כל יציאה נגמרת בדרישות בלתי פוסקות של ” אמא תקני לי “, ” אמא אני רוצה את זה ” .. ניסיתי הכל, גם לצאת מהבית בלי ארנק, כלום לא עוזר. כל יציאה או ניסיון ליציאה מהבית נגמר בבכי, עצבים והמון כעסים. אני לא יודעת מה עושים, תעזרי לי…..

כמובן שאני ומורן נמצאות כרגע בתהליך. אך ישר חשבתי שזאת בעיה די נפוצה וכדאי שאכתוב מה ניתן לעשות במצבים דומים. כמובן מה ניתן לעשות על מנת לא להגיע למצבים כאלה.

ראשית אני מזמינה אתכם לקרוא כתבה שכתבתי “אתם חייבים ללמוד להגיד לא בצורה נכונה.” למאמר נא לחצו כאן

מה כדאי לעשות על מנת להימנע ממצבים של בקשות בלתי פוסקות:” אמא תקני לי “/” אמא אני רוצה את זה”

1. שיחת הכנה מראש-
אנו הולכים עוד מעט לקניון/ לסופר שם תוכל לבחור רק חטיף / משחק אחד. כאשר אתם מגיעים למקום והילד מבקש עוד ועוד תכילו את התסכול שלו. “אני מבינה שאתה רוצה גם ארטיק וגם סוכריה צריך לבחור רק אחד. תחבקו ותעזרו לו להתמודד עם התסכול. עשו את כל זה מבלי לתת לו את הפריט הנוסף, הילד חייב להבין שכאשר אמרתם מראש שיהיה רק אחד יש באמת רק אחד…

2. תחזרו הביתה כאשר הקושי מתעצם–
כאשר עשיתם הכנה מראש ואתם מזהים שהילד לא מצליח להתגבר על התסכול. אולי הוא כל כך רגיל לקבל את מה שהוא רוצה שהוא פשוט צועק ולא מוותר. אתם מרגישים שאתם לא עומדים בלחץ- תחזרו הביתה!!! (ממליצה לעשות פעולות יזומות כאלה לתרגול ולא באמת צריך לעשות קניות על מנת לאפשר לכם לחזור הביתה כאשר המצב יתחיל להרגיש לכם שיוצא משליטה).

3. התמודדות עם דחיית סיפוקים–
צריך לזכור כי דחיית סיפוקים זאת לא תכונה שנולדים איתה, אלא משהו שמצריך למידה, הפנמה ותרגול. הילדים כחלק מהטבע שלו רוצים דברים (זה מתחיל בסביבות גיל שנתיים) וקשה להם להתמודד כאשר הם לא מקבלים את מה שהם רוצה – דחיית סיפוקים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בבכי, צעקות, כעס ואף התקף זעם אם לא מגיבים לזה נכון. אני ממליצה לעזור לילדים להתמודד עם התסכול, זה שאתם כבר לא מרשים משהו קשה להם וזה שאתם לא מגיבים עכשיו לבכי הופך את זה לבלתי אפשרי עבורם. ההורים חייבים ללמד את הילד להתמודד עם דחיית סיפוקים ועם התשובה לא בצורה הדרגתית ומתונה.

4. לצאת מהמקום הנוח–
הרבה הורים מעדיפים לתת לילד מה שהוא רוצה על מנת לא להיכנס איתו למאבק. אם עובר רכב גלידה ברור לאותו ההורה שעכשיו הוא רוכש לילד את הארטיק כי אחרת יהיה בלגן. תתמודדו עם התסכול של הילד, תהיו עקביים כמה ימים בודדים והילדים פשוט ילמדו שאין טעם לבכות ולהשתולל כי זה לא משתלם להם והם לא יקבלו את מה שביקשו. הם יילמדו שלהורים שלהם יש מילה, הם יילמדו שההורים שלהם הם אלו שקובעים.

5. ללא קניה משותפת לכל האחים–
הרבה פעמים ההורים צריכים לרכוש פריט מסוים לאחד מילדי הבית, אך באופן טבעי רוכשים פריט זהה או דומה גם לילדים הנוספים ממקום של “אין לי כוח להתמודד עם למה רק לו”. הורים יקרים, תעבירו מסר חשוב לחיים בוגרים של הילדים שלכם, אתם קונים מה שצריך ולא רק מה שרוצים. תסבירו להם את ההבדל בין רוצה לצריך. תנו להם להתמודד קצת עם זה שהיום אחד מקבל משהו כי הוא צריך ופעם הבאה האח הקטן יקבל כי הוא זה שיצטרך. זה שיעור חשוב מאוד לחיים הבוגרים של הילדים שלכם.

אז כמו שראיתם יש דפוסים מסוימים בהתנהגותם של ילדים רבים ויש לנו תובנות כיצד רצוי להתנהג איתם במצבים מאתגרים. אבל.. בסופו של דבר, כל ילד שונה וגם הסיטואציות אינן זהות בדרך כלל. יש מגוון משתנים שמשפיעים על האינטראקציות בין ההורה לבין הילד ואלה במרבית המקרים, שונים בין מקרה למקרה. כל ילד וכל משפחה הם עולם ומלואו בפני עצמו. לכן ראיתי במהלך שנות עבודתי, שבמקרים רבים לא מספיק לקרוא מאמרים ולקבל עצות כלליות ממומחים, אלא חשוב להיעזר בייעוץ אישי של מומחה, כדי לקבל פתרונות התנהגותיים שמתאימים במיוחד לסיטואציה שלכם ולילד שלכם.