לא פעם אני שומעת אימהות מדברות על הקושי שלהן כאשר ילד לא מכין שיעורי בית.
כאשר ילד לא מכין שיעורי בית לרוב זה מלווה בעימות, כעסים וצעקות – יחסים עכורים ועוד. ישנן הרבה גישות בהורות בנושא שיעורי הבית. חלק מההורים טוענים שיש לילדים מספיק מטלות ומאפשרים את המצב בו ילד לא מכין שיעורי בית. הורים אחרים זורמים עם רצון הילד בהכנה או אי הכנה. חלק אף מוסיפים עוד עמודי תרגול בטענה שלא לומדים / מתרגלים מספיק בבית ספר. כאשר ילד לא מכין שיעורי בית צריך לזכור שזאת האחריות שלו ולא של ההורים.
הגישה שאני יוצאת ממנה-
אם אתם כל פעם כועסים, מתעצבנים, מענישים על אותו נושא וזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם- מסכנה = מה שאתם עושים לא עובד!!! צריך לחשוב על טקטיקה אחרת…
הנחת היסוד שאני יוצאת ממנה היא שהאחריות על הכנת שיעורי הבית מוטלת רק על הילד. (המורה תכעס עליו בכיתה ולי בתור אמא היא מקסימום תכתוב הערה במחברת קשר).
אני לא מאמינה בלהכין את שיעורי הבית במקום הילד על מנת לחסוך לו את האימות עם המורה!! (למה? זאת תהיה התוצאה הטבעית וההגיונית של השלכה למעשה של אי הכנת שיעורי הבית)
ריבים וויכוחים בנושא שיעורי הבית לא רק שהם לא נעימים לנו ההורים ולהם הילדים, היא פשוט מזיקה למערכת היחסים של כל בני הבית.
על מה חשוב להקפיד:
1. סביבת למידה-
• מקום מסודר וקבוע בבית בו יהיה נוח גם לילד וגם להורה. ציוד דרוש (כלי כתיבה, שולחן, כיסא וכדומה)
• רצוי שבסביבת הלמידה יהיו כמה שפחות הסחות דעת (נייד, אייפד, מסך מחשב ועוד) אשר מפריעים לפוקוס בהכנת שיעורי בית
• תלמדו את הילדים שלכם- חלקם צריכים שקט, חלקם עובדים יותר טוב עם מוזיקה, חלקם ירצו ללמוד עם חבר וחלקם יאהבו ללמוד לבד…
2. ארגון וניהול זמן-
• ילדים צריכים עזרה בניהול זמן על מנת לבצע את ש.ב. ללא לחץ נוסף. על מנת לאפשר זאת תכניסו כלל קבוע מתי זמן שיעורים, זמן מסכים, זמן חוגים וזמן חברים. כך לילד יהיה ברור יותר מתי עושים מה, זה ימנע מכם להזכיר להם כל כמה דקות. הילד ילמד גם עם הזמן שהוא יכול ללכת לחבר רק לאחר סיום הכנת ש.ב..
• ישנם ילדים שירצו להכין את שיעורי בית ישר עם הגעתם מבה”ס וישנם ילדים שצריכים זמן לאוורר את הראש… אתם יודעים מה נכון יותר עבור ילדכם, תבינו את הצרכים שלהם ותגדירו זמנים קבועים.
• במידה ואתם נזכרים בשעות הערב כי הילד לא הכין ש.ב. קחו בחשבון שיכולת הקשב שלו ירודה מאוד בשל עייפות וייקח לו יותר זמן מהרגיל, כמו כן תהיו סובלניים כי עייפות משפיעה מאוד על מצב הרוח.
• כאשר ילד קיבל עבודת מחקר- שוחחו איתו על כך, תסבירו ותלמדו אותו איך נכון להכין עבודה כזאת. (למשל חלוקת העבודה לשלבים ולא הכל ביום אחד, מה עושים בכל שלב וכו’…)
3. מתן עצות
• אנחנו ההורים יודעים יותר טוב, מהניסיון שלנו ומהזיכרונות שיש לנו על בה”ס…. כאשר אתם רוצים לתת עצה לילד תבדקו שהילד באמת רוצה ופנוי להקשבה (לא מומלץ לתת עצות בשעת וויכוח או כעס…)
• כאשר אתם כבר נותנים עצה תציגו אותה בצורה הבאה- “אני הייתי עושה את זה כך… אבל זאת עבודה שלך ואתה תחליט”.
• כאשר ילד מבקש עזרה אל תספקו לו את התשובה, תהיו שותפים בהתלבטות ותכוונו אותו…
4. להיות בעניינים
• הכוונה היא לדעת בדיוק מה קורה ללא התערבות. ילדים (תאמינו או לא) זקוקים לידיעה שההורים בודקים אותם ויודעים מה הם עשו ולא עשו…
• אל תשאלו “יש לך שיעורים?” אלא “עבדתם היום בחוברת XXXX אני רוצה לראות בבקשה”… לא שאלתם על השיעורים אבל מצד שני אתם מציצים בחומר הלימוד על מנת להבין ולדעת אם הילד לומד ומבין את החומר…
• כאשר ילד שמכין בדרך כלל שיעורי בית ובזמן האחרון התחיל להתקשות, תבררו עם המורה האם היא מזהה קושי רגשי, האם יש עניינים עם חברים, האם הילד מתקשה במטלה מסויימת ואז תגבור קצר יכול יעזור … תהיו ערניים לשינויים ותבררו את המקור שלהם.
מה כדאי לעשות
• חיזוק חיובי- בכל פעם שהילד מכין ש.ב. (במיוחד בתחילת שנה) תעודדו אותו על כך שהוא עצמאי ואחראי… אנחנו נותנים המון תשומת לב שלילית כאשר הילד לא מכין שיעורי בית אבל מה עם תשומת לב חיובית כאשר הוא כן מכין?!
• תאמינו בהם – ילדים צריכים להרגיש שאתם סומכים עליהם והם באמת מסוגלים- תימנעו מכל המשפטים בסגנון “אני אמרתי לך ללמוד”, “למה לא הכנתה ש.ב. הרי הזכרתי לך”… מסרים שליליים כאלה אומרים לילד ‘אתה לא מסוגל לעשות. אני כל הזמן אומרת לך ואתה לא עושה אז אתה לא מסוגל’. מסר מסוג זה (אפילו שלא באמת נאמר בצורה כזאת) משפיע מאוד על התפיסה האישית של הילד על עצמו ועם הזמן הוא באמת יתחיל להאמין ‘אין לי סיבה לנסות כי אני לא טוב בזה’…
מה עושים כאשר ילד לא מכין שיעורי בית?
1. הכנה מראש- אתה יכול ללכת לחבר רק אחרי שתסיים את שיעורי הבית- אם הילד לא הכין הוא לא הולך לחבר (או כל השלכה שקבעתם מראש).
2. אם ההשלכה שקבעת זה הליכה לחבר, הוא יכול לראות טלוויזיה. למה?! כי ה”עונש” הוא הליכה לחבר והוא בחר להתעלם ממנו ולא להכין לכן בפעם הבאה תקבעו כלל שהוא לא יעמוד בו. ילד חייב לדעת מראש מה התוצאה לכל התנהגות שלו ( אם הפעם הוא ילך לבה”ס ללא שיעורים המורה כבר תתעמת איתו בנושא).
3. אל תהפכו את נושא אי הכנת שיעורי בית. לנושא המרכזי של אותו אחר הצהרים, הילד בחר להתמודד עם ההשלכה (לא לראות טלוויזיה או ללכת לחבר) אז כבדו את ההחלטה שלו. תתחילו לברר במה הוא כל כך מתקשה שהוא בחר בהשלכה, המשפט “הילד הזה עצלן” לא באמת נכון באף אחד מהמקרים.
• אל תזלזלו בשיעורי הבית-
כאשר אנחנו מזלזלים “אני לא מבינה מה זה השטויות הללו, ממש בזבוז זמן”…אנחנו מבלבלים את הילד. מצד אחד כולם (אנחנו, המורה והמנהלת) מדברים על חשיבות הכנת שיעורי בית. ומצד שני לגלגנו עליהם. הילד יכול לפרש זאת שאם אנחנו מזלזלים אז גם הוא יכול.
• תהליך חשוב יותר מהתוצאה–
אם הילד ישב והתמיד אך לא סיים- תעודדו את התהליך, הוא ניסה, השקיע, התאמץ… נכון הוא לא הספיק הפעם… אבל תהיו בטוחים שפעם הבאה הוא כן יספיק.
• אל תעשו השוואות–
כאשר ילד מספר לכם שקיבל 70 בעבודה אל תשאלו “ומה קיבל יוסי?”. כל ילד הוא אינדיבידואל בפני עצמו… כל ילד והמסוגלות האישית שלו… הילד שלכם למד או לא למד למבחן, זה מה שקובע ולא רק הציון הסופי. ברגע שנשווה בין הילד לאחר אנחנו משדרים לו שיוסי אולי יותר טוב ממנו!! המסר הזה הוא מסר לא נכון וגורם נזק לילד, הוא עלול לחשוב שהוא פחות טוב מיוסי…
• שוחד לא מלמד כלום–
תימנעו ממשפטים כגון “אם לא תכין ש.ב. לא תלך ל-X” או “אם תכין ש.ב. נלך ל-X”. כמו שכתבתי בהתחלה, תציגו את סדר היום ותציינו מראש את ההשלכה על אי הכנת שיעורי בית.. איומים ושוחד מובילים את הילד לחשוב שכל פעם מגיע לו פרס על הכנת ש.ב. וזה לא מסר נכון עבור הילד.
• אל תזלזלו במורים–
לא פעם אני שומעת הורים מדברים לא יפה על המורה ליד הילד. מה הילד לומד ממסר כזה? ‘המורה לא חשובה כי גם אמא שלי חושבת כך, אין באמת סיבה טובה שאקשיב לה’. אל תבקשו מהמורים לעשות הנחות לילד כאשר הוא לא עושה את המטלה, להפך! הנזיפה של המורה זה בדיוק מה שהילד צריך- זאת התוצאה ההגיונית והטבעית למעשה של אי הכנת שיעורי בית.. ניתן גם לבקש מהמורה כן לבדוק את השיעורים על מנת שהיא תגלה שהילד לא עשה ותסביר לו את החשיבות בכך.
• תימנעו מתזכורות ופרצופים-
זה סתם מכניס מתח הבייתה ולא תורם לילד בשום דרך.
אז כמו שראיתם יש דפוסים מסוימים בהתנהגותם של ילדים רבים ויש לנו תובנות כיצד רצוי להתנהג איתם במצבים מאתגרים. אבל.. בסופו של דבר, כל ילד שונה וגם הסיטואציות אינן זהות בדרך כלל. יש מגוון משתנים שמשפיעים על האינטראקציות בין ההורה לבין הילד ואלה במרבית המקרים, שונים בין מקרה למקרה. כל ילד וכל משפחה הם עולם ומלואו בפני עצמו. לכן ראיתי במהלך שנות עבודתי, שבמקרים רבים לא מספיק לקרוא מאמרים ולקבל עצות כלליות ממומחים, אלא חשוב להעזר בייעוץ אישי של מומחה, כדי לקבל פתרונות התנהגותיים שמתאימים במיוחד לסיטואציה שלכם ולילד שלכם.
