הילד לא חולק? אפשר להבין אותו😊

יש לזה סיבה פשוטה שקשורה בקצב ההתפתחות של הילדים. בכתבה שלפניכם אני מציגה ” כך תלמדו את הילד לחלוק”, מה כדאי לעשות על מנת לעזור לילד לשתף יותר. את הכתבה “כך תלמדו את הילד לחלוק” בחרתי לכתוב בעקבות שיחה שקיבלתי ביום שבת האחרון, ברגע שהאמא התחילה את השיחה חשבתי לעצמי שהנושא ” כך תלמדו את הילד לחלוק” היא תופעה די שכיחה ואפשר די בכלות ללמד את הילד התנהגות שיתופית. כמובן שאתם מוזמנים לשלוח אלי כל שאלה בנושא.. אז מתחילים ” כך תלמדו את הילד לחלוק”

שבת בבוקר אני מקבלת שיחה מלקוחה מרוצה (היינו בתהליך יעוץ שינה לפני כשנתיים)
היא דיברה איתי לפני שבועיים, על כך שהילד המקסים שלה התחיל שימוש בידיים “אלימות”. זה לא הערכים שהיא מחנכת אותו וזה לא מקובל עליה, מה עושים? הסברתי לה בזמנו על פתרון חמוד שיכול לעבוד אבל כפי שנראה הפתרון לא צלח. הילד בנוסף גם התחיל להיות מאוד רכושני. החלטתי לכתוב את המענה המקיף שהסברתי לה בכתבה פרקטית

כאשר שאלתי את האמא המקסימה כמה שאלות הבנתי את הבעיה לפניכם תמליל של השיחה
אני: תספרי לי בבקשה בדיוק מה קרה.

אמא: אתמול היה אצלנו חבר, והם שיחקו ממש יפה ביחד שלשום בבית של החבר. אבל אתמול זה היה לי פשוט לא נעים. כל משחק שהחבר בחר הבן שלי חטף לו, בשלב מסוים החבר לא נתן לו לחטוף אז הבן שלי הרביץ לו”

אני: איך הרביץ?

אמא: דחף אותו.

אני: איך הגבת?

אמא: אמרתי לו שזה לא יפה שהחבר בא לשחק אייתו והוא צריך לשתף / לחלוק משחקים. ואם הוא לא יחלוק החבר ילך.

אני: וזה עובד?

אמא: לא, הוא המשיך, היה לי ממש לא נעים. האמא עם החבר בשלב מסוים כבר רצתה ללכת הביתה.

אני: כשאת אומרת לו לחלוק, מה לדעתך הוא מבין?

אמא: שהוא צריך לתת לאחרים, שהוא היה בבית של החבר לפני כמה ימים לא הייתה בעיה!

השיחה המשיכה אבל כאן אני רוצה להיות פרקטית ולהסביר את ההיגיון ההבנה של הילד החמוד של האמא וכמובן מה כן עושים.

“מה עושים כאשר הילד לא חולק”

“זה שליייייי!”, “הוא לקח לי”, “זה רק שלי”…..
כהורים המקום הזה לא נוח לנו, במיוחד עם הזמנו חברים והילד הפרטי שלנו פשוט הופך לרכושני ולא מרשה לאף ילד לשחק במשחקים ואפילו חוטף משחקים מהידיים.

הילד הפרטי שלנו משחק במכונית ונראה מרוצה, בשנייה שילד אחר בוחר משחק “לגו” פתאום הילד שלנו זורק את המכונית (שבכה שהוא רוצה אותה ממש לפני 2 דקות) ועכשיו הוא בוכה שהוא רוצה רק את הלגו.

חלק מההורים מתחילים להסביר את הרציונל שזה לא יפה, עכשיו ילד אחר משחק עם הלוגו, אבל הילד שלכם בשלו, הוא רוצה רק את הלגו והוא רוצה אותו עכשיו!

בחלק הראשון של המפגש אתם מכילים מנסים להרגיע אבל ככל שעובר הזמן הדברים מסלימים עוד יותר, וכאן גם הילד של החברים מתחיל לבכות ולהיות מתוסכל וכל המפגש שתכננתם שיהיה כיף חיים נהרס .

חלק מההורים מתחילם להרהר

האם הילד שלי קמצן?
מה ככה הוא גם בגן?
“הוא כנראה לא אוהב את הילד הזה. אתמול בבית של חברים אחרים הוא שיחק ממש יפה”
אם ככה הוא מתנהג עכשיו מה מחכה לנו בבית ספר?
האם באמת יש הצדקה להתנהגות של הילד המקסים שלנו? יש סיכוי שמדובר בילד קמצן שלא יודע לחלוק? הילד מפונק ולא יודע לקבל לא?

לא בהכרח!!!!

עושים שיחת הכנה מראש: “חמוד עוד מעט חבר מגיע לשחק איתך. יש משחקים שאתה מרשה לו לשחק איתם? (הילד אומר כן וההורה אומר חיזוק חיובי). יש משחקים שאתה לא רוצה שהחבר ישחק? בוא נכניס אותם לארון של אמא ואמא תשמור לך עליהם”.
החבר מגיע לוקח מכונית אדומה ומתחיל לשחק איתה. באותו הרגע הילד הפרטי שלכם חוטף את המכונית או מתחיל לבכות “זה שלי”, “אני רוצה….”. באותו הרגע התפקיד שלכם זה להכיל את הבכי. (הכלת הבכי משמעותה לעזור לו להירגע ולא לתת לו את המכונית האדומה). אתם מרימים בידיים מחבקים ועוזרים לו להירגע.
אחרי שיש הרגעות אתם משקפים- “אני מבינה שאתה ממש רוצה את המכונית האדומה. זה באמת קשה להתאפק שאתה רוצה לשחק איתה עכשיו”
לרוב ילדים שומעים את התשובה “לא” (לכתבה בנושא “אתם חייבים ללמוד להגיד “לא” בצורה נכונה”, לחצו כאן) אבל מה שהם צריכים ללמוד זה לא מה אסור אלא מה מותר. כאן צריך להגיד לו (אחרי שהוא רגוע לחלוטין ויש הקשבה.) שהוא יכול לשחק עם המכונית האדומה עוד 5 דקות או ברגע שהחבר יסיים. הרבה פעמים שילדים שומעים מתי כן הם מוכנים להמתין בסבלנות.
על ידי הכנה מראש, שיקוף, הכלה ותגובה של מתי כן, הילד לומד בימים בודדים את המשמעות. הוא מרגיש שמבינים אותו! הכי חשוב הוא לומד שהוא כן מקבל את מה שהוא רוצה פשוט לא תמיד באותו הרגע.

עכשיו אני רוצה להציג בפניכם את ההבנה של הילד. למה בכלל הילדים פתאום הופכים “לילד לא חולק”.
הילד נמצא בדרך כלל בממלכה הפרטית שלו (גם עם יש אחים) הילד יודע בדיוק מה המשחקים שלו והם שלו!

ברגע שנכנס חבר (חבר מהגן או ילד של חברים של ההורים) הילד הזר נכנס לממלכה הפרטית שלו ונוגע לו בחפצים שלו- בלי רשות!

תגובת ההורים
תגובת ההורים היא בדרך כלל אומרת “אתה צריך לחלוק, לא יפה להתנהג ככה”. הילד בפועל לא מבין מה זה “לחלוק” (ילדים בני 2-4 נמצאים בשלב התפתחתי מאוד אגוצנטרי הם מכירים רק ברצונות של עצמם הרצונות של האחר לא קיימים בלוגיקה). הילד פשוט לא מבין מה רוצים ממנו, הילד חושב לעצמו “זה שלי למה אמא עכשיו לא מבינה אותי”. המחשבה שהוא צריך לתת משהו ששייך רק לו היא בלתי נסבלת עבורו.

מרחב אישי

בנוסף חלק מהתפתחות תקינה הילד בגיל הזה נמצא בחוויה של למידת “מרחב אישי” שייכות של צעצועים היא חלק מרכזי ומשמעותי בהגדרה מי אני. כאשר ילד אחר לוקח משהו, הילד שלכם עדין לא מבין את המשמעות שהוא יחזיר את זה או שהוא רק משחק עם זה. בחוויה של הילד שלכם יש כאן סיכוי סביר שהילד “לוקח לתמיד”. הילד הפרטי שלכם חש איום ממשי.

לחלוק / לשתף אחר זאת התנהגות נימוסים שאותה צריך ללמד את הילד. צריך להסביר לו עם דוגמאות מהעולם שלו מה המשמעות של לעשות תור תור, (כמו בנדנדה בגינת משחקים שממתינים). מה המשמעות של להמתין שילד אחר יסיים לשחק. (כמו בגן ) צריך לאפשר לו לחוות המתנות ולחזק אותו בחיזוקים חיוביים בכל פעם שהוא מתאפק קצת.

חשוב לזכור שהילד כן מתנהג באיפוק בבית של החבר שזה “לא הממלכה שלו” זה רק מחזק שאם הילד ילמד את חוקי העולם יהיה לו הרבה יותר פשוט להתנהל ואפילו לחלוק.